קורסי צלילה חופשית ודיג - קצת היסטוריה

על אף היותו ענף ספורט מודרני חדש יחסית, העיסוק בצלילה חופשית איננו חדש כלל. תיעוד לעיסוק בצלילה חופשית ניתן למצוא לאורך כל ההיסטוריה האנושית. עדויות ראשונות לצוללים חופשים נמצאו לחופי הים הבלטי, איזור בו התקיימה לפני קרוב לעשרת אלפים שנים קהילה שכלכלתה התבססה על צדפות ומיני בעלי חיים אחרים הנמצאים מתחת לפני המים.

ידוע לנו כי המצרים העתיקים נהגו לענוד תכשיטים שונים שהיו עשויים מפנינים - שיכלו להגיע אל המצרים העתיקים אך ורק בעקבות צלילה אל קרקעית הים.

כמו כן, מקובלת הסברה כי רוב התרבויות העתיקות ששכנו לאורך חופי הים התיכון עסקו בצלילה חופשית לכלכלתם ופרנסתם. ממצאים ארכיאולגיים שונים מאשרים כי בתרבויות אלו התקיים מסחר רב בדיו סגול בשם "Porpora", ששימש לקישוט של תכשיטי מלוכה שונים, דיו זה הופק מסוג מסויים של צדפות.

הצלילה החופשית המתועדת הראשונה התבצעה בשנת 1913 על ידי דייג יווני בשם חאג'י סטאטי. חאג'י, בן 35, הוצג בפני רב החובל של ספינת צי איטלקית שעגנה במפרץ פיקדיה. עוגן הספינה ניתק ושקע אל קרקעית הים. משימתו של חאג'י - למצוא את העוגן האבוד על קרקעית הים ולקשור אליו חבל. הוא מבקש סכום כסף זעום תמורת עבודתו ואישור לדוג באמצעות חומר נפץ. לאחר מספר ימים של צלילות לעומקים שבין 60- ל80- מטרים, מוצא חאג'י את העוגן בעומק של 76- מטרים בצלילה שנמשכה כשלוש דקות.

בשנת 1949 נקבע השיא הרשמי הראשון בצלילה חופשית על ידי ראימונדו בושר שצלל לעומק של 30- מטרים והעביר גליל מתכת לצוללן שחיכה על קרקעית האגם בו צלל. השיא נשבר בשנת 1951 ונקבע על 35- מטרים ונשבר שוב ב1952 ונקבע על 39- מטרים.

בשנת 1961 נקבע השיא על עומק של 50- מטרים על ידי אנזו מאיורקה, האדם שישלוט (יחד עם יריבו האגדי ז'אק מאיול) בתחום הצלילה החופשית במשך שלושת העשורים הבאים. בשנת 1966 צלל ז'אק מאיול לעומק של 60- מטרים ופתח את המירוץ לעומק בין השניים. בשנת 1968 צלל מאיורקה לעומק של 72- מטרים וכעבור שנה לעומק של 74- מטרים, כעבור חודש צלל מאיול לעומק של 75- מטרים ו76- מטרים מיד לאחר מכן. מאיורקה לא נשאר חייב וצלל לעומקים של 77-, 78- ו80- מטרים. מאיול עובר אותו בצוללו לעומק של 92- מטרים ושלושה עשר חודשים לאחר מכן, ב23 לנובמבר צולל מאיול לעומק האגדי של 101- מטרים. בשנת 1988 הוא צולל שוב לעומק של 105- מטרים. מאיורקה צלל גם כן לעומק של 101- מטרים - סיום יאה לקריירת צלילה ארוכה ומכובדת.

בשנת 1989 צולל פרנסיסקו "פיפין" פראראס הקובאני לעומק של 112- מטרים. השיא נשבר באוקטובר 1991 על ידי אומברטו פליצארי האיטלקי שצלל לעומק של 118- מטרים ויריבות חדשה נפתחת בעולם הצלילה החופשית. ב20 בספטמבר 1992 צולל פיפין לעומק של 120- מטרים. ב11 לאוקטובר מגיב פליצארי בצלילה לעומק של 123- מטרים ולוקח את תואר "האדם העמוק ביותר" מפיפין. ב12 לנובמבר באותה שנה פיפין לוקח את התואר חזרה בצלילה לעומק של 125- מטרים. פיפין משפר את שיאו 3 פעמים נוספות, ביולי 1994 ל126- מטרים, 127- מטרים בנובמבר של אותה השנה וב30 ליולי 1995 צולל פיפין לעומק של 128- מטרים. ב24 באוקטובר 1999, פליצרי מחזיר אליו את תואר "האדם העמוק ביותר" עם צלילה לעומק של 150- מטרים.

ההסטוריה של צלילה חופשית לנשים מתחילה בשנות השישים המוקדמות. ב26 ביוני 1965 ג'וליאנה "ג'ולי" טרלאני צללה לעומק של 31- מטרים ושברה את השיא שנקבע על 30- על ידי הדי רואסלר ששברה את השיא של פרנצ'סקה טרומבי שעמד על 25- מטרים. ג'וליאנה נסעה יחד עם מאיורקה לקובה, שם היא צללה לעומק של 45- מטרים. ב1986, רוסאנה מאיורקה, בתו של אנזו, צללה לעומק של 69- מטרים. ב1988 פאטריציה מאיורקה, אחותה של רוסאנה, צללה לעומק של 70- בזמן שאחותה צללה לעומק של 80-. שנה אחת לאחר מכן, אנג'לו באנדיני, תלמידה של מאיול היממה את כולם, גברים ונשים כאחד, בצוללה לעומק המדהים של 107- מטרים.