קורסי צלילה חופשית ודיג - הסביבה התת ימית

לפני הכניסה אל המים, במיוחד בימים הטרופיים, עלינו להבין כיצד עובדת הסביבה התת ימית וכיצד עלינו להתנהג בה. מאמר זה מהווה סקירה קלילה של המערכת האקולוגית הקיימת בימים הטרופיים.

מה שאנו רגילים לראות כאלמוג הינו בעצם מושבה ענקית של יצורים בודדים הזהים מבחינה גנטית אחד לשני הנקראים פוליפים. הפוליפים הינם יצורים רב תאיים זעירים הניזונים ממגוון של יצורים אחרים, מזואופלנקטון ועד לדגים קטנים. בדרך כלל גודלם של הפוליפים הינו מילימטרים ספורים והם מורכבים משכבה חיצונית הנקראת אפיתל (רקמת תאים צפופה) ומשכבה פנימית דמויית ג'לי הנקראת מסוגליאה. הפוליפים הינם סימטריים בצורה רדיאלית עם זרועות ציד הסובבות פה במרכז גופם - הפה הינו הפתח היחיד אל הקיבה והוא משמש גם להכנסת מזון אל הגוף וגם להרחקת חומרי פסולת. הפוליפ גדל על ידי הרחבה אנכית של בסיסו היוצרת מעין גביע אשר בתורו יכול ליצור בסיס חדש וגבוה יותר. במשך דורות רבים, הרחבה זו יוצרת מבנים מאסיביים של אלמוגים אשר בתורם נאספים לכדי יצירה של שוניות אלמוגים. אלמוגים גדלים בקצב ממוצע של סנטימטר אחד בשנה.

מאחר שהפוליפים הינם יצורים כה קטנים, גרגירי חול בודדים מסוגלים בקלות רבה לאטום את פתחם היחיד אל הגוף ולגרום למותם. על הצולל החופשי להיות זהיר במיוחד שלא להרחיף חול באמצעות הסנפירים בקרבת שוניות אלמוגים. מכיוון שפוליפים הינם יצורים כה זעירים ועדינים, מגע יד אדם בהם עלולה לגרום למותם או לשבירתה של פיסת אלמוג - אשר צומח בקצב של סנטימטר בשנה. אלמוגים מסויימים משחררים כימיכלים כאשר באים איתם במגע, אשר מסוגלים לצרוב את העור ולגרום לכוויות כימיות קשות. על הצולל החופשי להמנע, בכל דרך אפשרית ממגע באלמוג חי.

בקרבת שוניות האלמוגים ניתן למצוא מגוון רחב של דגים אשר ברובם הינם לחלוטין בלתי מזיקים - אלא אם כן הם מרגישים מאויימים. זכרו, בזמן צלילה חופשית אתם האורחים בביתו של החי התת ימי. על הצולל החופשי להימנע מהטרדת החי התת ימי - בפרט על הצולל החופשי להמנע מהטרדת מינים כגון צלופחי מורנה - אשר נוטים לתקוף כאשר הם מרגישים מאויימים, רוב זני המורנה מצויידים במספר רב של שיניים ארוכות וחדות דמויות מחטים ונשיכתם כואבת במיוחד ודגי קיפודג רב קוצי (אבונפחא) - כאשר האבונפחא מרגיש מאויים הוא שואב אל תוך גופו מים אשר גורמים לו להתנפח לגודל של כ-300% מגודלו הנורמלי - משעשע ביותר לצולל החופשי אך שווה ערך להתקף לב אנושי בשביל הדג, האבונפחא מסוגל לבצע את התרגיל הנ"ל ולשרוד כשלוש פעמים בממוצע בחייו. ישנם דגים אשר גופם מכוסה בשכבה רירית המגינה עליהם מזיהומים על ידי בקטריות החיות במים, מגע יד אדם בדג כזה עשויה ליצור חור בשכבה הרירית של הדג אשר עשוי להוביל לזיהום ובסופו של דבר למותו של הדג. על הצולל החופשי להוקיר ולכבד את החי התת ימי.